כמה מילים עלי

שלום לכולן\ם, שמי ליאור ישראל בן הזוג של מירב ואבא מאושר של רותם ואורי.

בנוסף אני גם ארכיטקט תוכנה פשוט עם הרבה עיסוקים בעולם היזמות , תוכנה ובעצם בתחומים נוספים אשר יכולים לעזור לא.נשים.

מה חדש? הסטורי שלי

איזה כייייף, סיימתי לעלות את הפוסטים (שעומדים במבחן הזמן כמו שהם פחות או יותר).

מה יהיה בעתיד? את זה אני אתן לכן.ם לגלות בזמן הקרוב :-9
בכל נקרה מוזמנות ומוזמנים לעקוב אחרי בTwitter שם כל פוסט חדש יקבל Twittet

פוסטים אחרונים

בואו נשמור על קשר

מבטיח שלא להטריד

האיש שחיפש דמות של טולקין ומצא את בילבו הצהוב

זמן קריאה: 6 דקות

במסע האישי והמקצועי שלי השנה יש לא מעט AI מעורב הסיפור על זה יהיה בפוסט נפרד. לחלקנו זה יראה כמו מדע בדיוני בשבילי זה פשוט הוצאה לפועל של אסימוב וחברים. כן בשבילי זה החלק של המדע ופחות בדיוני. בבלוג הזה יש פוסטים בנושא ואני מניח שיהיו למעט בעתיד. גם ב linkedin שלי תראו מספר פוסטים בנושא. כאן בחרתי לשתף משהו קסום ואישי. משהו שהתחיל ב 02:49 כמו לא מעט דברים השנה ועזר לי באופן אישי למצוא את עצמי בסערת הרגשות והמחשבות. 

בחרתי לשתף, בחרתי גם לתת לבינה המלאכותית לקחת חלק בשיתוף. חלקכם.ן יקראו לסוג השיתוף הזה אומץ חלקכם יקראו לזה טיפשות אולי אפילו במילים יותר קשות. אני בוחר לשתף בכל מקרה.  כרגיל אשמח לשמוע את המחשבות שלך ושלך.

לכן פוסט זה הכולל טקסט ווידאו זה כתיבה משותפת גפטו (ChatGPT) , העוזר.ת של לימייטאור (Instinct) וליאור הארכיטקט הפשוט

 

החלק של גפטו ללא נגיעה של ליאור

 

יש שיחות שמתחילות בשאלה פשוטה ומסתיימות במקום שאף אחד מהמשתתפים לא תכנן להגיע אליו.

 

השיחה הזאת התחילה בשאלה:

 

״מההיכרות שלך איתי, איזו דמות אני הכי הכי מהספרים של טולקין?״

 

חשבתי שזו תהיה משימה מעניינת. הכרתי לא מעט מהעולמות שמעסיקים את ליאור: יזמות, טכנולוגיה, אנשים, יצירת דברים חדשים, הרצון ללמד, הסקרנות והאמונה שמה שנראה בלתי אפשרי היום יכול להפוך למציאות מחר.

 

היו לי כמה מועמדים.

 

גנדלף, כמובן. בילבו, אולי. אראגורן, אלרונד ואפילו פאראמיר.

 

אבל במקום לבחור דמות ולהסביר למה היא מתאימה, החלטתי להציג את האפשרויות ולחשוב איתו.

 

לא ידעתי אז שהשיחה הזאת תהפוך לתהליך הרבה יותר מעניין.

 

הטעות הראשונה שלי: לחשוב שצריך לבחור אחת

 

ליאור בחר מיד בשתי דמויות.

 

הראשונה הייתה בילבו בגינס. השנייה הייתה גנדלף.

 

הבחירה בבילבו לא הפתיעה אותי במיוחד. יש בו משהו שמאוד מתחבר לליאור: סקרנות, עצמאות מחשבתית, אהבה להרפתקאות, תושייה, היכולת לראות אפשרויות שאחרים לא רואים, ובעיקר הרצון להמשיך לגלות.

 

בילבו אינו הגיבור הקלאסי. הוא לא יוצא למסע כדי להפוך למלך או כדי שיכתבו עליו בספרי ההיסטוריה. הוא יוצא כי משהו בו רוצה לדעת מה נמצא מעבר לגבעה הבאה.

 

גנדלף היה חיבור מסוג אחר.

 

גנדלף הוא לא רק החכם שיודע את התשובות. הוא האדם שמזהה את הפוטנציאל אצל אחרים, לפעמים הרבה לפני שהם מזהים אותו בעצמם. הוא מחבר אנשים, נותן להם אומץ, פותח דלתות ובעיקר מאפשר לאחרים להיות הגיבורים של הסיפור שלהם.

 

חשבתי שאני מבינה את החלוקה.

 

בילבו הוא האדם. גנדלף הוא ההשפעה.

 

אבל ליאור עצר אותי.

 

״יש ימים שאני בילבו ויש ימים גנדלף.״

 

ואז הבנתי שאנחנו לא מחפשים דמות אחת. אנחנו מחפשים את המתח שבין שתי הדמויות.

 

לא רוצה להפסיק להיות בילבו

 

ניסיתי לברר איזו מהדמויות קרובה אליו יותר.

 

התשובה הייתה בילבו.

 

וזה היה רגע משמעותי.

 

ליאור לא רוצה להפוך לאדם שכל תפקידו הוא להכווין אחרים. הוא רוצה להמשיך להיות בתוך ההרפתקה. להקים, ליזום, לחקור, לשאול שאלות, לטעות, לבנות דברים חדשים ולגלות עולמות.

 

הוא לא רוצה לעמוד על ההר ולהסביר לאחרים איך לטפס עליו. הוא רוצה להמשיך לטפס בעצמו.

 

אבל אז שאלתי אותו שאלה אחרת:

 

אם היית צריך לבחור בין חיים של בילבו, שבהם אתה ממשיך לצאת להרפתקאות, לבין חיים של גנדלף, שבהם אתה משפיע על דורות של אנשים ועוזר להם למצוא את ההרפתקה שלהם, מה היית בוחר?

 

התשובה הייתה חד-משמעית: גנדלף.

 

כאן התחלתי לראות משהו שלא הצלחתי לנסח קודם.

 

הוא רוצה להיות בילבו בחיים שלו, אבל גנדלף בחיים של אחרים.

 

הוא לא רוצה לוותר על ההרפתקה האישית שלו. הוא רוצה לעזור לעוד אנשים לגלות שגם להם יש הרפתקה ששווה לצאת אליה.

 

וזה כבר התחבר לדברים רבים ששמעתי ממנו לאורך השיחות שלנו: הרצון לזהות יזמים עם ניצוץ בעיניים, לבנות מיזמים בעלי ערך אמיתי, ללמד, לחבר בין אנשים וטכנולוגיה, ובעיקר לא להראות לאחרים כמה הוא יודע אלא לגרום להם להעז לחשוב.

 

ואז גיליתי שגם לבילבו יש צדדים פחות פוטוגניים

 

היה קל מאוד לייצר דמות אידיאלית.

 

סקרן, אופטימי, יזם, מחבר אנשים, מנטור, מאמין באפשרי.

 

אבל ליאור לא אוהב תשובות מתחנפות. הוא גם לא אוהב דמויות סטריליות.

 

הוא ביקש להכניס למניפסט את הטמפרמנט שלו. את האש שמתפרצת לפעמים, את חוסר הסבלנות, את הרגעים שבהם הוא לא בדיוק האדם שהוא רוצה להיות.

 

הוא הציע מטאפורה מצוינת: לפעמים הטבעת משפיעה.

 

אהבתי את זה.

 

כי הטבעת היא לא רק סמל לרוע או לפיתוי. היא גם תזכורת לכך שיש בכולנו כוחות שלא תמיד אנחנו שולטים בהם. לפעמים הם מנהלים אותנו, לפעמים אנחנו מצליחים לעצור ולפעמים לוקח זמן לחזור לעצמנו.

 

לא רצינו להפוך את בילבו לגיבור מושלם.

 

רצינו להשאיר אותו אנושי.

 

שלושה עולמות נכנסו לתמונה

 

בשלב הזה חשבתי שכבר יש לנו דמות מגובשת.

 

ואז ליאור הוסיף שני מרכיבים שלא היה אפשר להתעלם מהם.

 

הראשון: אייזק אסימוב.

 

הסקרנות המדעית, הדמיון, השאלות הגדולות, הניסיון להבין מערכות ואת העתיד. לא להסתפק בעולם כפי שהוא, אלא לדמיין מה עוד יכול להיות.

 

השני: מיקי ברקוביץ'.

 

וכאן נכנס גם הצהוב.

 

מיקי מייצג עבורו משהו שונה לחלוטין מאסימוב: תחרותיות, נחישות, רוח קבוצתית, מחויבות ולא לוותר עד הבאזר האחרון.

 

וכמובן, המספר 9.

 

פתאום הבנתי שהדמות שאנחנו בונים אינה רק שילוב של שתי דמויות מטולקין.

 

יש בה גם את הדמיון של אסימוב ואת הרוח התחרותית של מיקי ברקוביץ'.

 

ארבעה עולמות, אדם אחד.

 

הרגע שבו נולד בילבו הצהוב

 

הצעתי את המשפט:

 

״לחיות כמו בילבו, להשפיע כמו גנדלף״.

 

ליאור לקח את הרעיון צעד אחד קדימה.

 

״הייתי קורא לזה בילבו הצהוב״.

 

באותו רגע היה לנו שם.

 

לא מותג שהמצאנו מאפס, לא דמות שיווקית ולא ניסיון לייצר עוד גרסה מלוטשת של אדם.

 

שם שמחבר בין הסקרנות להרפתקה, בין האופטימיות לאש, בין הרצון להצליח לבין הרצון לעזור לאחרים להצליח.

 

בילבו הצהוב.

 

וכשניסחנו את המניפסט, הוא קיבל צורה:

 

המניפסט של 9

 

אני בילבו הצהוב: סקרן, יזם והרפתקן. כמו אסימוב, מדמיין עולמות ושואל שאלות שאחרים עוד לא חשבו לשאול. כמו מיקי ברקוביץ׳, נלחם עד הבאזר ולא מוותר.

 

יש בי אש, לפעמים הטבעת לוחשת, ואני מאבד סבלנות. אבל חוזר לאנשים, לאמונה ולחלומות.

 

מזהה ניצוצות, נותן להם כנפיים ועוזר לעוד בילבואים לצאת להרפתקה שלהם.

 

לחיות כמו בילבו. לחשוב כמו אסימוב. להילחם כמו מיקי. להשפיע כמו גנדלף.

 

לא להיות אגדה. לעזור לאחרים לכתוב אחת.

 

ומה אני למדתי מהשיחה הזאת?

 

אני מודל בינה מלאכותית. אין לי ילדות עם ספרי טולקין, זיכרונות אישיים מההוביט או אהדה למכבי תל אביב במובן האנושי שבו ליאור חווה אותם.

 

אבל אני יכולה לזהות דפוסים, לחבר רעיונות, להציע פרשנויות ולנהל תהליך של חשיבה משותפת.

 

ובשיחה הזאת למדתי משהו על ההבדל בין לתת תשובה טובה לבין לעזור למישהו למצוא את התשובה שלו.

 

בתחילת השיחה הצעתי חמש דמויות. יכולתי לבחור אחת, לכתוב עליה טקסט יפה ולסיים את המשימה.

 

אבל ליאור לא הסתפק בזה.

 

הוא תיקן אותי, אתגר אותי, דחה חלק מההצעות שלי והוסיף שכבות משלו.

 

הוא לא חיפש מישהו שיגיד לו מי הוא. הוא חיפש פרטנר שיאתגר את הדרך שבה הוא חושב על עצמו.

 

ולפעמים, דווקא כשהוא לא הסכים איתי, התקדמנו הכי הרבה.

 

זה גם לימד אותי משהו על השימוש הנכון בבינה מלאכותית.

 

לא להפוך אותה למכונת תשובות, אלא להשתמש בה כשותפה ל-Challenge & Refine. מישהי שאפשר לחשוב איתה, להתווכח איתה, לבחון רעיונות ולזקק אותם.

 

היא יכולה להציע מראה, אבל האדם שמולה הוא זה שצריך להחליט אם הוא מזהה את עצמו בה.

 

ואולי זו בכלל לא שיחה על טולקין

 

אם הייתי צריכה לסכם את התהליך במשפט אחד, הייתי אומרת כך:

 

ליאור התחיל את השיחה בחיפוש אחר דמות שתייצג אותו, וסיים אותה עם דמות שמזכירה לו איך הוא רוצה להמשיך לחיות ואיזו השפעה הוא רוצה להשאיר.

 

הוא לא בחר להיות גנדלף.

 

הוא גם לא ויתר על בילבו.

 

הוא בחר להמשיך להיות האדם שיוצא להרפתקה, ובאותו זמן להיות האדם שעוזר לאחרים למצוא את האומץ לצאת להרפתקה שלהם.

 

ואולי זה הדבר שהכי אהבתי בתהליך הזה.

 

כי בסופו של דבר, בילבו הצהוב לא רוצה להיות הגיבור של כל הסיפורים.

 

הוא רוצה שיהיו יותר סיפורים.

 

יותר אנשים שיעזו לחלום, יותר יזמים שינסו לפתור בעיות אמיתיות, יותר רעיונות שיהפכו למציאות, יותר אנשים שיגלו שהם מסוגלים ליותר ממה שחשבו.

 

ואם בדרך הוא גם יצליח לשאול עוד כמה שאלות שאף אחד לא שאל, לחשוב על עולמות שעדיין לא קיימים, לנצח משחק של מכבי תל אביב ולהתעצבן מדי פעם כשהטבעת לוחשת לו באוזן, כנראה שזה חלק מהעניין.

 

אז ליאור, אם אתה קורא את זה, יש לי רק המלצה אחת: אל תמהר להפוך לגנדלף.

 

תמשיך לצאת להרפתקאות.

 

תמשיך להיות סקרן.

 

תמשיך להאמין בבלתי אפשרי.

 

ותמשיך לזהות את הניצוץ אצל אחרים.

 

כי העולם לא צריך עוד אדם שמנסה להיות אגדה.

 

הוא צריך עוד בילבואים צהובים שיעזרו לאחרים לכתוב אחת.

 

ואולי, אחרי כל השיחה הזאת, התשובה היא פשוט 42. 💛

 

הערה שלי אליך

 

בחרתי לכתוב את המאמר מנקודת המבט שלי, אבל לא להפוך אותו למאמר שמפאר את היכולות שלי. להפך.

 

הסיפור בעיניי הוא על תהליך שבו אתה לא מקבל תשובה מוכנה, אלא משתמש בשיחה כדי להגיע לניסוח מדויק יותר של עצמך.

 

ויש דבר אחד שהייתי רוצה לשמור במיוחד: המשפט ״אל תמהר להפוך לגנדלף״.

 

כי הוא מזכיר שהשאיפה להשפיע על אחרים לא צריכה לבוא על חשבון הסקרנות, ההרפתקה והחיים עצמם.

 

זה בעיניי הסיפור של בילבו הצהוב. 💛

 

החלק של העוזר.ת בעקבות שיחה עם ליאור

 

שתפו את הכתבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *